מה זו היקשרות
היקשרות, היא המנוע שמאחרוי כל מערכת יחסים, בפרט מערכת היחסים שבין הורים לילדים (אבל ממש לא רק). אפשר לחשוב עליה כאיכות החיבור בין ההורה לילד, בין בני הזוג, בין העובד למנהל ועוד. המחקר מזהה 6 שורשים - שישה צרכים רגשיים שבאים לידי ביטוי בכל מערכת יחסים. ככל שאותם צרכים מקבלים מענה משמעותי יותר, כך תהיה חווית הקשר משמעותית יותר, נראה בה יותר חיבור, הבנה, שיתוף פעולה, אמפתיה ועוד הרבה דברים שכולנו רוצים למצוא ביחסים עם האנשים שחשובים לנו בחיים.
השורשים - ערוצים של חיבור אנושי
ההיקשרות מתחילה מיום הלידה ועוברת דרך שישה שורשים:
בשנה הראשונה ההיקשרות מתפתחת דרך החושים – מגע, חיבוק, ריח, תנועה וכו' - זהו השורש הראשון.
בשנה השנייה ההיקשרות מתפתחת באמצעות הדמות. הרצון של הילדים להיות דומים להוריהם. זה הגיל שהם מתחילים לחקות את ההורים וכל הזמן רוצים את מה שיש לאחר ביד וכו'. זהו השורש השני
בשנה השלישית (סביב גיל שנתיים) ההיקשרות מתפתחת באמצעות תחושת שייכות ונאמנות. זהו הגיל שבו כל מה שנבקש מהילד הוא יעשה בריצה, כל מה שנגיד שצריך לעשות הוא יצעק "אני, אני, אני!", זה הגיל שבו ננסה לעשות ספונג'ה ולא נצליח כי הוא ירצה לעשות אותה במקומנו. אל חשש זה עובר. זהו השורש השלישי.
בשנה הרביעית ההיקשרות מתבאטת בצורך של הילד להרגיש בעל משמעות בעיני הוריו. בשלב הזה נראה את הילד דורש את תשומת לבנו ומציין דברים שהוא עושה, שנסתכל עליו "אמא תראי..." שנבטא במילים מה בדיוק אנחנו אוהבים בו, הם רוצים שנראה אותם, מה הם עושים ויותר מזה מי הם באמת, שבאמת יראו אותם. זהו השורש הרביעי.
בשנה החמישית ההקשרות מתבטאת באהבה עמוקה. הילדים מתאהבים בנו. הם יצירו לנו לבבות, יציירו אותנו יחד איתם, נהיה הגיבורים שלהם והם יספרו לנו כמה שהם אוהבים אותנו. זהו השורש החמישי.
בשנה השישית ההקשרות מתבטאת באמצעות הצורך להיות מוכר וידוע. זהו הגיל שבו הילדים רוצים שנשלים להם את המשפט: "אמא, את יודעת למה אני אוהבת סגול?", הם רוצים לדעת שאנחנו מכירים כל מחשבה, כל רעיון, כל רגש, כל צורך ובעצם מכירים כל דבר שלהם. זהו השורש השישי.
ששת השורשים הללו מהווים הקשרות שלמה אך לא מושלמת. ההקשרות נמשכת לאורך כל החיים. היא לא מסתיימת בשנה השישית וצריך כל הזמן לטפח אותה, לאורך הילדות וגם בבגרות. ההקשרות היא צורך קיומי בכל שלב בחיים והיא מתחילה עוד ברחם.
כל שורש בהקשרות אינו מחליף את השורש הקודם לו אלא מצטרף אליו ולכן בשנה השניה אנחנו נמשיך לחבק, לנשק ולכוצץ' את הילדים שלנו ובשלישית נמשיך להוות דוגמה להתנהגות וכו'.
כדאי להשקיע בהיקשרות
ילד שמקבל מאיתנו את כל זה, ירצה גם להיות טוב יותר עבורנו ולשתף איתנו פעולה. למעשה, הילדים שלנו צריכים להיות איתנו במערכת יחסים כזאת שבה הם מרגישים אהובים ואוהבים.
מערכת יחסים בה הילד מקבל מאיתנו את כל זה היא מערכת יחסים בעלת היררכיה מובנית וטבעית.
בעצם זה שאנחנו ממלאי הצרכים, אלו שמאפשרים ונותנים לילדים והם אלו שמקבלים מאיתנו באופן אוטומטי וברור הופך אותנו למובילי הקשר ובעלי ההיררכיה
לפתח מודעות
חשוב לי לומר שמילוי הצרכים ההיקשרותיים זה לא מצב של "הכל, או כלום" אלא עניין של טווח, כלומר של "יותר, או פחות". ברור לי שגם היום הילדים של כולנו מקבלים מענה לצרכים ההיקשרותיים שלהם, רק שבעזרת מודעות לנושא, אנחנו יכולים להעמיק את מערכת היחסים שלנו איתם. לכן כדאי לנו לזכור שבכל פעם שילד פונה אלינו, הוא בעצם רוצה לדעת שהוא אהוב, כמה הרעיון הזה פשוט להבנה וכמה קשה הוא ליישום.