top of page

הרצון הנגדי הוא אינסטינקט שקיים בכולנו ומתעורר לקראת גיל שנתיים, הוא בעצם הקול הפנימי שלנו שמסרב לכפיה, ומגיב בהתנגדות לכל מה שנשמע לנו כמו פקודה, ציווי וכו'.

הרצון הנגדי הוא אינסטינקט חשוב, כי למרות שהוא מאתגר אותנו ההורים הוא עוזר לילד שלנו (וגם לנו כמבוגרים) לברר עם עצמו האם הדבר הזה שמתבקש ממנו עכשיו הוא משהו המתאים לו, משהו שנכון לו, האם זה ממלא לו צורך, זה עוזר לו לפתח את העצמי שלו, את המודעות לעצמו.

זה גם עוזר לנו ההורים לראות האם הילד שלי עכשיו חווה שייכות והשורש מתמלא לו או שהוא חווה רצון נגדי כי הוא חווה כפיה.
אז איך מתמודדים איתו?
קודם כל חשוב לזכור שלכולנו יש רצון נגדי והרבה פעמים השיח שלנו עם הילדים זה בעצם הרצון הנגדי שלי מדבר עם הרצון הנגדי שלו.
ולכן נרצה לעצור ולחשוב על הצרכים, הצרכים שלי והצרכים שלו ומתוך זה למצוא אסטרטגיה שתתאים למילוי הצרכים של כולנו

על מנת להימנע מלעורר את הרצון הנגדי על כל דבר ועניין נרצה תמיד לחזק את ההיקשרות
לבקש דברים תמיד אחרי שיצרנו הקשרות (חיוך, קשר עין):
נקבע את הכללים של הבית על דרך החיוב, כלומר נאמר מה אפשר לעשות לעומת מה אסור לעשות
נאפשר לילד לתקן אם הוא עשה משהו בניגוד לדרכנו
נכוון אותו תמיד להתנהגות המקובלת עלינו למילוי צרכים על דרך החיוב.
ככל שההקשרות חזקה יותר הרצון הנגדי חלש יותר וההיפך
לכן נסו תמיד לבקש דברים בזמן של הקשרות, או חכו לזמן כזה.
חשבו על הצרכים שלכם ושל האחר ומתוך זה מצאו דרך משותפת.

הרצון הנגדי יכול להיות לנו כלי לחיזוק ההקשרות או לניתוק שלה.
כשנראה אותו כסימן לכפיה שהאדם חווה (גם אם היא לא אמיתית בעינינו) נוכל לשנות את הדרך ולהתחבר מחדש ובכך לחזק את ההקשרות.

 

רצון נגדי

bottom of page